כרך זה מכיל את הסיפורים "לפי הצער השכר", "קורות בתינו", "ספר תכלית המעשים" ו"עד עולם", וכן את "מעוז ומחסה", "סיפורים נאים של ר' ישראל בעל שם טוב", "בני עירי" ו"עם עצמי".
"לפי הצער השכר", הפותח את הכרך, עניינו דמותו של פייטן ימי־ביניימי, שלנוכח ייסורי עמו בתקופת מסעי הצלב מחבר פיוט מסוג העקידה – משל לסופר בן זמננו, המחפש דרך לבטא בה את האסון הלאומי בעולם שלאחר אושוויץ.
"קורות בתינו" הוא סיפור משפחתו של עגנון. מהדורה רחבה יותר של סיפור זה נדפסה כספר תחת אותו השם.
"ספר תכלית המעשים" הוא ספק סיפור ארוך ספק רומן על יהדות גליציה של שלהי המאה התשע־עשרה, ומהווה מעין חוליית ביניים בין הרומן הכנסת כלה, המתרחש בגליציה של ראשית המאה התשע־עשרה, לבין אורח נטה ללון, החושף את עולמה של יהדות זו בעידן שלאחר מלחמת העולם הראשונה.

ש"י עגנון חתן פרס נובל לספרות לשנת 1966.