מאות הדמויות המאכלסות את יצירותיו של עגנון הן מעין תמונה חיה של החברה היהודית במזרח אירופה ובארץ־ישראל במחצית הראשונה של המאה העשרים.
חיוניותן מעידה על מעורבותו של עגנון בין בני דורו, שרבים מהם הפכו לגיבורי יצירתו האפית.
עגנון מעלה את דמויותיהם של אישים מן העלייה השנייה: י"ח ברנר, ברל כצנלסון, א"י ברוור ואחרים. נאספו כאן גם מסות ביוגרפיות על מרטין בובר, גרשם שלום, זלמן שוקן ועל הרבנים הגדולים שעגנון היה מיודד עמם.
כן כלולים בספר פרקים אוטוביוגרפיים – סיפור עלייתו ארצה, ימיו במינכן אחרי מלחמת העולם הראשונה, ימי פרעות תרפ"ט והנאום הגדול שנשא בטקס הענקת פרס נובל – ובצדם מאמרים בענייני לשון וסגנון.

ש"י עגנון חתן פרס נובל לספרות לשנת 1966.